חיזוק למערכת האיכון

* נזכרתי לאחרונה בביקורת הראשונה למשהו שכתבתי. זה היה בתיכון, בארה"ב. נדרשנו לערוך מחברת בשיעור אנגלית, לכתוב בה דרך קבע מה שבראש שלנו ולהגיש למורה.

אחד הימים נקראתי לחדר היועצת, שהקריאה לי מתוך המחברת שלי ושאלה שאלות. היה שם משהו אלים או אובדני או אולי סיפור עם נופך פסיכוטי – משהו שהטריד. בחיי שאני לא זוכר. מה שאני כן זוכר, זה שבמשרד היועצת היו תלויים שלל פוסטרים עם סיסמאות ומשחקי מילים מועילים ומחנכים. בין כל הפוסטרים בלט אחד שחגג שוני ומגוון של מיעוטים שונים – היספנים, שחורים ושאר ירקות. שש קבוצות היו שם, שחלקו עיגול, ומתוכן בלטו לעיני נציגי עמנו – משפחת יהודים סמך טטים נכבדים ומאוד יפים, שחורי שיער וחלקי עור וקצרי זקן מוקפד ואסופות שיער בצנעה ראויה ומסודרים ובעיקר יפים כולם. אני רציתי גם.

בכל מקרה, היועצת הייתה כנראה בסדר, שהרי לא הטרידו אותי יותר בזה. אז בלי שום קשר בעצם – השיר הבא מוקדש ליועצת בוולטר ג'ונסון היי סקול, סביבות 1995. למה לא בעצם. *

חיזוק למערכת האיכון

אַל דְּאָגָה – זֹאת לֹא הַדֶּרֶךְ לַגֵּיהִנּוֹם,
אֲפִילוּ אִם בַּמִּדְרוֹנוֹת זֶה קְצָת נִרְאֶה כָּכָה,
אֲפִילוּ אִם הַשִּׁלּוּט רוֹמְזָנִי בְּמַפְגִּיעַ,
אֲפִילוּ הַצַּעֲצוּעִים הַדְּרוּסִים עַל הַכְּבִישׁ.

אַל תִּדְאַג – אַתָּה בַּכִּוּוּן הַנָּכוֹן.
אַתָּה יָכוֹל פָּשׁוּט לְהֵרָגַע,
לָשִׂים גָּז
וְלַעֲצֹם עֵינַיִם.

סיור מוטרח

* המון מקדשים ראיתי בהודו. הייתי בטרפת מקדשים. תכננתי לכתוב ספר שיהיה מקדש אבל המקדשים הכתיבו תוכניות אחרות. לא יודע להסביר בדיוק, אבל איפה שהוא, בקג'וראהו אולי, אולי במדוראי, נכנסתי למקדש ויצאתי מקדש, או שהמקדשים נכנסו בי, או שלא יודע מה. קדשת מטרפים. בהודו ראיתי מקדשים המון.*

כַּמָּה שֶׁטִּלְטָלְתִּי אֶת הַמֹּחַ הַזֶּה מִמִּקְדַּשׁ לְמִקְדָּשׁ,
וּבְתוֹךְ הַמִּקְדָּשִׁים הָיוּ עוֹד מִקְדָּשִׁים
וּבָהֶם דְּבִירִים אֲפֵלִים, וְהָיִיתִי דּוֹחֵק רֹאשׁ
לְהָצִיץ פְּנִימָה, זוּג קְצָווֹת מֹחַ
פָּקוּחַ בַּחֲשֵׁכָה הַמְּנַצְנֶצֶת.

עִם מֹחִי הַיָּקָר הַסְּלִיחָה.
הַלּוֹנְלִי פְּלַאנֶט לֹא אָמַר
שֶׁאֵין אֲתַר שִׁמּוּר יוּנֶסְקוֹ
שֶׁיִּשְׁוֶה לַאֲתַר כִּחוּד יָכִין.

הארוס של הצ'קלקה

* האודיסאה האישית של כל אחת ואחד מאיתנו היא להקשיב לכל אחר ואחרת מדקלם את האודיסאה הפרטית שלו, לשמוע ללא הרף את המיתוס של האחר של האחרת של האחר. כל האודיסאוסים וכל האוליססיות הללו, לעזאזל, אתה אומר, הומורוס דמיקולו אחד־אחת. עדיף כבר להפרקד בין הלוטוסים וללעוס איזה פרח, עדיף להגביר את הסירנה פול ווליום למחוק ולהימחק. אז הנה לך סירנה, ווליום על 11:

הארוס של הצ'קלקה

הַסִּירֶנוֹת מְחַכּוֹת לְקוֹלוֹת הַיַּמָּאִים.
לְהִבָּחֵר, לְהִבָּחֵר מִתּוֹךְ בְּחִירָה שֶׁל בּוֹחֲרִים.
לְהִבָּחֵר וְלַעֲלוֹת כְּקֶצֶף־יָם עַל הַגַּלִּים
לְהִימָּשׁוֹת אַחַת־אַחַת מִמְּצוּלוֹת הַהֶבְדֵּלִים
לְהִנָּצֵל, כֻּלָּן־כֻּלָּן, מִתִּשְׁלֹבֶת הַכֵּלִים.

הַסִּירֶנוֹת מְחַכּוֹת לִקְלָלוֹת הַמַּלָּחִים.
לְהִבָּחֵר, לְהִבָּחֵר מִתּוֹךְ בְחִילָה שֶׁל בּוֹחֲלִים
בְּמִפְרָשִׂים וַחֲבָלִים,
מִתּוֹךְ בְּרֵרַת הַנּוֹאֲשִׁים הַקּוֹצְפִים עַל הַגַּלִּים
הַמּוֹאֲסִים בַּהֶבְדֵּלִים, הַבָּזִים לַדִּמְיוֹן
הַלּוֹעֲזִים לְמִשְׁלָב בְּנוֹת הַיָּם־הַתִּיכוֹן.

הַסִּירֶנוֹת מְזַיְּפוֹת, הַסַּפָּנִים נֶאֱנָקִים
וְגֹבַה פְּנֵי־הַיָּם הַיּוֹם צוֹלֵל לְמַעֲמַקִּים.

הזה שלנו

* קוראים יקרים והמונים,

קודם לתמלול הנוכחי, רציתי להתוודות ולספר שלעתים קורה ואני שוקל לכתוב שיר יפה – כזה עם דימויים וליריקה ותעצומות ורגשות מני רגשות, כמו פעם – בחיי שזה קורה, אלא שאז, למרבה המזל, במהרה נקרית לדרכי איזו שורה יפה בתרבות וספרות, או שאני נופל על איזו שקיעה יפה או שאני נתקל באיזה חסד יפה של זולת וזולת, הקיצר – איזה מלאך של יופי מעביר את הגזרה מעלי וחולפת האיוולת. סתם רציתי לחלוק, ועכשיו הנה הזה שלנו. *

הִיא מוֹנֵה גַּיְגֶּר
וְזֶה יוֹשֵׁב מוּלָה, קוֹרֵא:
קְרִינָה! קְרִינָה! קְרִינָה!
אֲבָל הִיא לֹא זָעָה.

הוּא מְבַקֵּר שִׁירָה
וְזוֹ יוֹשֶׁבֶת מוּלוֹ, מְדַקְלֶמֶת:
בֹּא! בֹּא! בֹּא!
אֲבָל הוּא לֹא רוֹשֵׁם.

אֲנִי חַיְשַׁן מַשְׁמָעוּת
וַיּוֹשֵׁב לְנֹכַח
הַקּוֹרְנוֹת וְהַמְּזַמְּרִים.
זֶה לֹא מֵזִיז לִי.

להטמטם מול תבל כי ככה

* שנה טובה עולם!

להלן שיר שפורסם בכתב־העת הבה להבא, והתייחסות שלי (אלא של מי) לשיר שלי (אלא של מי). במאמר מוסגר אציין שכתב־העת הבה להבא הוא כתב־העת היחיד לשירה עברית, למיטב ידיעתי (לא בדקתי), ובמאמר מוסגר עוד יותר אציין שמדובר בפרסום ראשון של שירה עברית במאה ה־21, אם אינני טועה (לא בדקתי). בכלל, על פניו נראה שזהו הטקסט המודפס הראשון, היחיד, ובהחלט האחרון, כן, לגמרי פעם אחרונה שמתכת (או פלסטיק. לא בדקתי.) נושקת דיו לנייר. כמדומני.

בשורה התחתונה, להיות בן־אנוש בן־ימינו צריך הבה להבא כמו שתסיסה אנארובית צריכה אל־אווירניים אובליגטוריים.

מצהר הגאווה I

הֶחָלָל גֵּאֶה, רְאֵה:
טַוָּסִיּוּת הָעַרְפִלִּיּוֹת,
תִּלְהֹבֶת הַשְּׁמָשׁוֹת,
מוּזָרוּת הַשְּׁבִיטִים,
רַוָּקוּת הַיְּקוּם.

מצהר הגאווה II

כָּל כּוֹכָב דִּגְלוֹ עָלָיו גַּאֲוָה,
כָּל הַמְּאוֹרוֹת בִּסְפֶּקְטְרוֹגְרַפְיָה מַרְהִיבָה,
אַחֲוַת הָרָקִיעַ מְאוֹתֶתֶת הַצְהָרָה:

הַיְּקוּם אַנְדְּרוֹגִינוֹס אָ־רוֹמַנְטִי, הוּא
דֹּב טְרִיגֶ'נְדֶרִי אָ־מִינִי. הַיְּקוּם
פַּן־סֶקְסוּאָל קִיצוֹנִי, הוּא
לֶסְבִּית לִיפְּסְטִיק, פּוֹלִיאָמוֹרִי טְרַנְסְמִגְדָּרִי. הַיְּקוּם
אַנְדְּרוֹפִיל גִ'ינוֹפִיל, הוּא
אוֹטוֹסֶקְסוּאָל בִּלְתִּי־בִּלְעָדִי.
כִּי הַמֶּרְחָב אִינְטֶרְסֶקְס,
כִּי הַזְּמַן יְדִיד הַקְּהִלָּה,
כִּי הָאֶנֶרְגִיָּה זוֹרֶמֶת,
כִּי הַחֹמֶר בָּעִנְיָן.
וְזוֹ הַהַצְהָרָה, וְזוֹ הַגַּאֲוָה, וְזֶהוּ יְקוּמְךָ.

עַד כָּאן עַל הַמִּגְדָּר שֶׁל הַיְּקוּם
מֵאֵת הַמִּנְשָר שֶׁל הַיְּקוּם.

הֲתִרְצֶה גַּם אַתָּה לִנְשׁוֹר, לְהִתְמַסֵּר, לְהִתְמַנְשֵּׁר?

אוֹ, הַרְשֶׁה לִי לִשְׁאֹל כָּךְ:
כְּשֶׁהַיְּקוּם יֵצֵא מֵהָאָרוֹן,
הַאִם תֵּצֵא אַחֲרָיו
אוֹ שֶׁתִּסְתַפֵּק בַּמָּקוֹם שֶׁהִתְפַּנָּה
לִתְלוֹת אֶת חֲלִיפָתְךָ הַחֲדָשָׁה?

ॐ לוויין הודי סביב מאדים לוויין הודי סביב מאדים לוויין הודי סביב מאדים שנטי שנטי שנטיהי ॐ

יםיבשה

סֻכַּת הַמַּצִּיל קָרְסָה וְנָשַׁב הַחוֹף לַיָּם.

~~הַיָּם~~שׁוֹרֵץ דָּגִים מַשְׁרִיצִים בִּמְצוּלוֹת נִשְׁרָצוֹת שְׁרָצִים מִשְׁתָּרְצִּים מַאֲפִילִים
~~~~~~~גַּלֵּי אוֹר גּוֹלְשִׁים עַל
~~~~~~~קַשְׁתִּיּוֹת שֶׁנִּוֵּן הַמַּבּוּל.
~~~~~~~חֵץ הָאֶנְטְרוֹפְּיָה נִרְקַב רֶקֶב יָם רִירִי.

-וְהָאָרֶץ-פְּסַמּוֹנִיםְפְּסַמּוֹנִיםְפְּסַמּוֹנִים נוֹהֲרִים מִתַּחַת לַמַּלּוּחַ הַהִיּוּלִי
————מִכְרוֹת נִכְרִים
————בָּאֲדָמָה הַמְּגֻלְוֶנֶת.
————חֹם מִלְחָהּ מַכְשִׁיר שִׁרְצֵי הַיָּם.

סֻכַּת הַמַּצִּיל קָרְצָה וְהַחוֹף נִצַּב לַיָּם.

מַשֶּׁהוּ
:::::::חוֹרֵק: בְּגַלְגַּלְצֶדֶק
:::::::שׁוֹרֵק: בְּמַאֲדִים
:::::::נוֹחֵר: בִּמְסִלַּת נֹגַהּ.
מַשֶּׁהוּ
/////תּוֹלֵשׁ/ אֶת כּוֹכַב חַמָּה,
/////מוֹרֵט/ אֶת הַיָּרֵחַ
/////מְדַגְדֵּג/ הַשֶּׁמֶשׁ
וְצוֹחֵק.

(אֱלֹהִים הוּא נִיהִילִיסְט אֲבָל בָּרָא הַשִּׁגָּעוֹן.
הוּא בּוֹעֵט אֶת הַשְּׂמִיכָה כְּדֵי שֶׁיֵּקַר לוֹ, כְּדֵי לִישׁוֹן
וְהַקַּדַּחַת שֶׁרָחַשְׁנוּ מִשְׁתַּכַּחַת קִפָּאוֹן.)

המתחום

* הנה שיר שנכתב בחורף והיה אז מה־זה רלוונטי. אז עד לחורף הבא אפשר להדפיס ולשמור ואז לשרוף שיתחמצן רלוונטי ואקסותרמי. *

שְׁנַיִם מְדַבְּרִים עַל מָוֶת־חֹם שֶׁל הַיְּקוּם.
לְצַד תַּנּוּר סְלִילִים הֵם מַפְטִירִים
עַל דְּעִיכַת הַכּוֹכָבִים,
עַרְפִלִּיוֹת מִצְטָנְּנוֹת,
הִתְפַּשְּׁרוּתָם שֶׁל הֶפְרְשִׁים.
לְצַד תַנּוּר הֵם מַפְצִירִים שֶׁיְּחַמֵּם
(זֶה כְּפָר עַל הַר וְחֹרֶף קַר וְהַיְּקוּם כְּאוּד נִרְמַץ).

שְׁנַיִם מְדַבְּרִים וְהַצִּנָּה כּוֹפָה טִמְטוּם. אָז מַה אִם
"מָוֶת־חֹם שֶׁל הַיְּקוּם"? מַה עִם
מָוֶת־חֹם שֶׁל הַיּוֹמְיוֹם, כְּשֶׁהֶבֶל פִּיו
וְהֶבֶל פִּיו דּוֹרְשִׁים שִׁוְיוֹן?
כְּשֶׁמִּתְאַזְּנִים הַהֶבְדֵּלִים?
דְּעִיכַתָם שֶׁל הֶפְרְשִׁים!

כִּבּוּי צוֹפִים מַשְׁפִּיל כָּל גֵּץ שֶׁשְּׁנַיִם לוֹהֲגִים
וְקַר כָּל כָּךְ שֶׁמִּתְכַּוְּצוֹת כְּבָר הַמִּלִּים לְתוֹךְ
שַׂק הָאֲשָׁכִים שֶׁזֶּה וְזֶה כְּבָר עֲיֵפִים מִלְּגַרְבֵּץ.

מָוֶת־חֹם טוֹעֵן:
שְׁבִיל הֶחָלָב הוּא הַגָּלַקְסְיָה הַבּוּרְגָּנִית בְּיוֹתֵר הַיְּדוּעָה לָנוּ.
מָוֶת־חֹם עוֹנֶה:
גֶ'נְטְרִיפִיקַצְיָה. הָיָה כָּאן פַּעַם חַם כְּמוֹ בֶּנְזוֹנָה.

* כן, אקסותרמי.*

שאלון לאזרח העולם החופשי והמאושר שבשלום ובשלווה ושמעבר לכל סבל ועמוק בהוויית האל

איך היית מרגיש
אם היו פורצים לביתך
ויורים עלייך טילים
ומעמידים אותך במחסום
ומפוצצים אותך על אוטובוס
ולוקחים 17.80 על האוטובוס
ולא מעלים אותך על האוטובוס
ומעלים אותך על טיל
ומכחישים את קיומך
וכופרים באוטובוס
וממילא גם ב־17.80
ורוצחים לך את התינוק ומלמדים אותו לשנוא אנשים רק כי הם כופרים או אוטובוסים או 17.80
וחוסמים לך את החלל ומחללים לך את המחסום
ומחללים לך את הבנקים
ומחללים אותך בבנק מול התינוק שלך ומאחור
תוך דקלום פסוקי קוראן או תנ"ך
או הסכם המשתמש של iTunes
ואוכלים לך ושותים לך ומפציצים אותך
ומדגדגים אותך
ואיך היית מרגיש לו היית מגורש
ואיך היית מרגיש אם היית נטבח
ומאוסלם ומגויר לחלופין ובו־זמנית
ואיך היית מרגיש אם היית פליט
ואיך היית מרגיש אם היית שליט
ועכשיו אנא הבט בכמה תמונות נבחרות ואמור לי איך אתה מרגיש ואיך זה מרגיש לך להרגיש

* הידעת? יזידים זה משהו בין ידידים ליזיזים לרצח עם.