טרויקה של תמול־שלשום

* נעשה בדק־בית, וזה הרגיש ריק. אז נערכה ספירת־מלאי, והתגלו דברים שונים לנשים שונות, פזורות, פרודות ורחוקות. ממש כמוך. אתה חושב, מזל שמישהו עוד סופר למי נכתב מה.

אז הנה פוסט ריאקציונרי, שמרני וכה־ישן. אבל צריך כאלה כדי לגדוש מהפכה. מפטמים את הלב השמנוני עד שיקיא מקרבו את הדבר האמיתי. *

1. לא כל־כך מזמן

כְּשֶׁהִפְצִיעַ,
הוּאַר הַגִּלָּיוֹן שֶׁחָרַזְתְּ מֵאֲחוֹרַיִךְ.
מִכָּל תָּוָיו, רַק מִלָּה אַחַת בּוֹדֵדָה הִכַּרְתִּי:
סֶלָה.
הָעוֹלָם נֶחְשַׂף:
מַעֲרוֹם כֵּלִים שְׁבוּרִים,
וְאוֹר מִבַּעַדָם אֵין.

 

2. די מזמן

בזמן שנקוו מי השיטפונות בבור־חמת התאהבתי בך. בלילה פעפעה בי ערגה והציפה את שנתי, ובבוקר ראיתי כיצד בועות עולות על פני מי המאגורה. כיסי אוויר נפדו מקרקעית הבור, ואת גררת אותי, קמורת־רגל, על פני כפורת לבי. אדמת המדבר דחתה את מי הגשמים; בבור־חמת המים התחילו להתאדות כבר מרגע שנאספו; ואילו אני רווי בך, כי דמותך נרקמה לתוך חלומותיי בעוד עיניי פקוחות ושנתי רחוקה.

3. מזמן

חדרי הריק הוא שרוולי חולצתך הנקרעים על עצים מדושני־שכחה על שלוחת הר רחוק. את מותחת שרוול כדי לרוקן את חדרי מעל תוואי שטח־נכר שמבטי אינו יכול לו. הראות לקויה. טיפות אבודות משתקפות חללים באוויר המתרוקן מחדרי דרך פתחי מלבושייך, דרך החורים הנפערים כעת, פצועי ענפי־עצי־מחט, דקורים ופרוסים הרחק־הרחק. תכונותיי מכתימות את קירות החדר הריק, כי שרוולייך ראו בהן חרקים המציקים לעת ליל. אלה הן תקוות ישנות המגלידות תחת האור המלאכותי. כנסי לחדרי. מתבקשת כניסתך דרך חלון. היכנסי. שיר לי אלייך אם תיכנסי דרך מסגרת חלון, להנעים נעימה שתשרוק בין סיבי הכותנה, מעל מצע המחטים. הרים אחרים וקרובים מצלים עלי כיום, חמורי־סבר. הרים שאינם יודעים שירך. אינם יודעים את החלון או את החדר, את הכמיהה המזדמזמת יתושים, את בואך הנה ואת צאתך דרך החורים הנפרמים תחת מבטי, כאילו עיניי, הרחוקות כל־כך מיערך ומחדרי ומשרוולייך המתבדרים – כאילו אלה החלשות קרעו את הסיבים החזקים, ודרכם עפת הלאה.

תגובה אחת על הפוסט “טרויקה של תמול־שלשום

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *