חיזוק למערכת האיכון

* נזכרתי לאחרונה בביקורת הראשונה למשהו שכתבתי. זה היה בתיכון, בארה"ב. נדרשנו לערוך מחברת בשיעור אנגלית, לכתוב בה דרך קבע מה שבראש שלנו ולהגיש למורה.

אחד הימים נקראתי לחדר היועצת, שהקריאה לי מתוך המחברת שלי ושאלה שאלות. היה שם משהו אלים או אובדני או אולי סיפור עם נופך פסיכוטי – משהו שהטריד. בחיי שאני לא זוכר. מה שאני כן זוכר, זה שבמשרד היועצת היו תלויים שלל פוסטרים עם סיסמאות ומשחקי מילים מועילים ומחנכים. בין כל הפוסטרים בלט אחד שחגג שוני ומגוון של מיעוטים שונים – היספנים, שחורים ושאר ירקות. שש קבוצות היו שם, שחלקו עיגול, ומתוכן בלטו לעיני נציגי עמנו – משפחת יהודים סמך טטים נכבדים ומאוד יפים, שחורי שיער וחלקי עור וקצרי זקן מוקפד ואסופות שיער בצנעה ראויה ומסודרים ובעיקר יפים כולם. אני רציתי גם.

בכל מקרה, היועצת הייתה כנראה בסדר, שהרי לא הטרידו אותי יותר בזה. אז בלי שום קשר בעצם – השיר הבא מוקדש ליועצת בוולטר ג'ונסון היי סקול, סביבות 1995. למה לא בעצם. *

חיזוק למערכת האיכון

אַל דְּאָגָה – זֹאת לֹא הַדֶּרֶךְ לַגֵּיהִנּוֹם,
אֲפִילוּ אִם בַּמִּדְרוֹנוֹת זֶה קְצָת נִרְאֶה כָּכָה,
אֲפִילוּ אִם הַשִּׁלּוּט רוֹמְזָנִי בְּמַפְגִּיעַ,
אֲפִילוּ הַצַּעֲצוּעִים הַדְּרוּסִים עַל הַכְּבִישׁ.

אַל תִּדְאַג – אַתָּה בַּכִּוּוּן הַנָּכוֹן.
אַתָּה יָכוֹל פָּשׁוּט לְהֵרָגַע,
לָשִׂים גָּז
וְלַעֲצֹם עֵינַיִם.

5 תגובות על הפוסט “חיזוק למערכת האיכון

  1. המסדרונות כן, שזה מחזק את הטענה בשיר בעצם. הגיוני שהדרך לגיהנום תהיה באמת ישרה כמסדרון, ולא מפותלת כמו כביש מתעתע, שהרי הטוב דרכו מפותלת ולוליינית והרע ישיר כמו חץ, ללמד שאת העולם אין לתקוף אלא יש לרקוד עמו, ולא במסדרונות וולטר ג'ונסון.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *